לכלוכים של דיו - נועם מרזוק
מה עזר לי לצאת החוצה ולצייר אנשים
בתקופה שקצת התביישתי לצאת החוצה ולצייר אנשים פיתחתי שיטות מחשבה שעזרו לי להתגבר על החששות. אבל בעיקר הבנתי כמה העולם הוא גדול ואני קטן בתוכו.
זו היתה נקודת המוצא שלי לצאת אליו עם הרבה יותר בטחון. הבנתי שישנם הרבה דברים שלא ראיתי, אז הגיע הזמן להשלים פערים... על הנייר כמובן.
כאשר הבנתי עד כמה הנוכחות שלי בלתי מורגשת ברחוב, בקניון או בכיכר אפשרתי לעצמי להיות שם ולהיות ולהביע דברים מתוך ההתבוננות שלי.
שני צעדים שאפשר לעשות כבר היום –
1. לרכוש מחברת סקיצות מהסוג הקטן ביותר- כזאת אפשר להחזיק בכף יד אחת ועדיין לקבל תמיכה טובה. מחברת קטנה גם יכולה לתת תחושה אינטמית יותר.
2. לקנות עטים ועפרונות מסוגים ועוביים שונים ולדחוף עמוק לכיס – אני אישית נורא מתחבר לכלי עבודה כמו עטים עבים וגסים שעוזרים לי להשתחרר באופן בלתי מדויק ולהוציא תוצרים ספונטניים וחיים.
3. לקפוץ מהר בין סקיצות עם כמה שפחות ביקורת עצמית. כשחוזרים הביתה מסתכלים על הכל בשקט ורוגע ואפשר להיות מופתעים לטובה. הסיבה שהמון רישומים יוכלו לעמוד בפני עצמם גם אם לא דמו לאותם אנשים שציירתם. אז שווה לשמור.
רישום לפני הכל הוא הדיעה שלנו כלפי העולם.