לכלוכים של דיו - נועם מרזוק
מתי התחלתי לאייר
כששואלים אותי מתי התחלתי לאייר אני קצת מסתבך. אנשים רוצים לשמוע על איזה אירוע גדול. אצלי זה פשוט היה כמו להתחיל ללכת.
עוד מילדותי הרגשתי צורך להעביר תחושות ודמיונות. המציאות היתה הצגה טובה לדעתי והנייר עם הצבעים קראו לי מן השולחן. בהמשך, בבית הספר בו למדתי הייתי תלמיד חולמני שנהנה לצייר חברים ועל שולחנות. בתקופת התיכון עדיין ניצלתי כל הזדמנות בין הספרים ורצתי לקשקש רעיונות. לאחר שחרורי מצה"ל נרשמתי לקורס איור ספרי ילדים והבנתי שהעיפרון ואני לא ניפרד כבר. הבנתי שאני רוצה לדבר אל העולם בשפת האיור. המשכתי סקרן ומלא בחלומות לבית ספר לאומנות והתמחתי באנימציה קלאסית ועיצוב דמויות.
החיבור להיום.
כיום בדרכי החדשה כמאייר מן השורה אני מרגיש שחזרתי לילדות במובן מסוים, בעיקר כאשר עוברת בי התרגשות לקראת פרוייקט חדש. עם זאת אני תמיד דואג גם להשאיר זמן לאייר מתוך זכרונות ואתגרים אישיים לעצמי ולמטרות של כיף וסיפוק. אני מקווה שתמיד אמצא את הדרך לשלב בין פרוייקטים את אני האומן שמתבונן ומקשיב ורץ אל שולחן העבודה כדי להגיד תודה על כל אותם רגעים קטנים ויקרים שקורים לו. בינתיין הכל מרגיש נכון.
