blog post1

הצגה אישית 

כאשר אני נשאל ממתי התחלתי לאייר - אני תמיד מסתבך.
 אנשים רוצים לשמוע איזה אירוע גדול או החלטה – אצלי זה פשוט זכור כמו להתחיל ללכת או לדבר. זה נברא ביחד איתי ולאורך ההתפתחות שלי.
 
עוד מילדותי הרגשתי צורך להעביר תחושות וקוי דמיון על נייר. המציאות היתה הצגה טובה והנייר קרא לי להראות מה אני חושב עליה.
 בהמשך חיי בבית הספר הייתי מבולבל מכל השיעורים ולאן עליי לפנות בחיי והיכן להשקיע את עומק מחשבתי.
 גם בתקופת לימודי התיכון שתבעה ממני זמן רב בין הספרים רצתי בכל הזדמנות לקשקש רעיונות או דמויות מעניינות מסביבת מגוריי.
לאחר שחרורי מצה"ל נרשמתי לקורס איור ספרי ילדים והבנתי שהעיפרון ואני כניראה לא הולכים להיפרד ואיור הוא צורת הביטוי שארצה לפתח.
 המשכתי סקרן ומלא בחלומות במכללה לאומנות והתמחיתי באנימציה קלאסית ואיור דמויות. 
ניסיתי להכיל בראשי עד כמה שניתן ידע השראה ותובנות ממוריי הנהדרים. 
 
 
כיום בדרכי המקצועית אני מרגיש שחזרתי לילדות במובן מסוים, בעיקר כאשר עוברים בי ההתרגשות וחוסר האיפוק לקראת עבודה בפרוייקט חדש.
בשאר הזמן אני מרבה לספוג מעולמות תרבות מגוונים  ותמיד מכניס לתוכי  אדם או חפץ שמדברים אליי מעומק ליבם.
אני מרגיש שאיור נותן לי דרך להודות על המחוות הקטנות בחיי.  העתיד לבוא עדיין מלא בתובנות והפתעות בשבילי.
אני רק מקווה שתמיד אמצא את המקום לדבר על כל שקורה סביבי. 

 

 

נועם מרזוק - מאייר ואנימטור

   עוד מאמרים...   

 מעבר לגלריה ראשית 

 מעבר לחנות 


no user